פסק-דין בתיק ת"ק 007454/02

התובע,  הנתבע ושניים נוספים התקשרו יחדיו , ביום 15.12.00, בהסכם (להלן: "ההסכם")  ולפיו יפעלו במשותף להקמת תחנת דלק על כביש החוף.

הנתבע המליץ בפני התובע ושאר השותפים לשלם יחדיו סך של 10,000$ למאן דהוא, בשם מאיר זהבין (להלן: "מאיר"),  אשר אמור היה לשמש כ"מאכר" ואשר לטענת הנתבע יכול היה לקדם  את כל הקשור בתוכניות  והאישורים הדרושים להקמת התחנה.

הנתבע האיץ בשותפיו  לשלם  בדחיפות את הסך -.10,000$ הנ"ל, באמצעותו למאיר, שכן לטענתו האחרון לוחץ לקבלת הכסף בדחיפות.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי באותו מועד וכן לאחריו  לא חתמו השותפים על הסכם לרכישת הקרקע עליה היתה אמורה להיות מוקמת התחנה.

השותפים נענו להצעת הנתבע וזאת לאחר שהנתבע, וכנראה גם מאיר בעצמו, חתמו ביום 07.12.00 על כתב התחייבות ולפיו יוחזר הסך הנ"ל בתוך 24 שעות ממועד שבו תדחה בקשת השותפים  להקמת התחנה.

רק מספר ימים לאחר מכן נחתם ההסכם בין הצדדים, בינם לבין עצמם.

מאחר והקרקע לא נרכשה, ועל כן לא נעשה דבר לאישור הקמת התחנה,  דרש התובע מהנתבע, כי יגרום להשבת הסך הנ"ל.

הנתבע פנה, לטענתו,  למאיר בדרישה  שישיב את הסך הנ"ל, אך מאיר דחה את פנייתו.

התובע טען כי מעולם לא פגש  את אותו מאיר וזאת חרף פניותיו אל הנתבע. כן דחה הנתבע את בקשתו לקבלת פרטיו של אותו מאיר.

מאחר ומאיר ו/או הנתבע לא השיבו למי מהשותפים את הסך הנ"ל, הגיש התובע את תביעתו כנגד הנתבע בדרישה להשבת הסך  בשקלים השווה ל 2,500$.

הנתבע הגיש כתב הגנה וטען כי  לא התקיים התנאי האמור בכתב ההתחייבות, וכי על כן לא היתה מוטלת על מאיר כל חובה להשיב  את התשלום שקיבל או חלקו.

בישיבה שהתקיימה ביום 20.08.02, הציג  הנתבע שני מסמכים (נ/1, נ/2) מהם ניתן, לכאורה,  ללמוד כי הנתבע פנה אל מאיר בדרישה להשבת הסך הנ"ל, אולם מאיר,בתשובתו- נ/2 דחה את דרישתו, בנימוק כי לא התקיים התנאי האמור בכתב ההתחייבות.

מאחר ונטען על ידי התובע, כי הוא מטיל ספק בעצם קיומו של אותו מאיר, דחיתי את מועד הדיון , על מנת לאפשר  לנתבע להגיש הודעה לצד שלישי כנגד אותו מאיר אשר פרטיו נמסרו, לראשונה לתובע רק באותו מועד.

ביום 15.12.02 התייצבו בפני שני הצדדים. הנתבע טען, כי מאיר, חרף בקשתו ממנו, לא הופיע למתן עדות. כן טען הנתבע כי לא  הבין שהוא יכול להגיש הודעה לצד שלישי כנגד אותו מאיר ועל כן לא הגישה.יצויין כי הנתבע לא בקש ארכה נוספת להגשת ההודעה.

בדיון הנ"ל, הודה הנתבע, כי  המסמך נ/2 נכתב על ידיו ונחתם על ידי מאיר.  לשאלת בית המשפט, מדוע מצא לנכון לכתוב באותו מכתב, מיוזמתו, את הנימוק מדוע לא חלה על מאיר החובה להשיב את התשלום - השיב כי  "... במכתב נ/2 שתלתי את הסכמתו לכך שקיבל -.10,000 $ ...".

הסברו של הנתבע אינו מעורר בי כל אמון, כמו גם עדותו בפני. 

עדותו של התובע  עשתה עלי רושם אמין ואין מנוס מהמסקנה האחת והיחידה ולפיה הנתבע הוליך שולל, בין בעצמו ובין ביחד עם אותו מאיר, את שאר שותפיו.

זאת ועוד, השותף הרביעי, מר ציון רצון מסר לתובע כי אין כל טעם להגיש תביעה לקבלת הסך הנ"ל וטען כי "חבל על הזמן".

יצויין כי מר רצון הינו קרוב משפחה של הנתבע ונראה כי ידע במה דברים אמורים.